תכנון מטבחים מוסדיים לחברות

כולם רוצים אוכל טעים

זה מתחיל תמיד עם כוונות טובות מאוד בהנהלה ודאגה לרווחת העובד – הספקת ארוחת צהרים (ולעיתים גם בוקר או משמרת ערב) בתוך שערי העסק / המפעל עבור עובדי החברה.

חדר אוכל בחברה היא הטבה משמעותית לעובד וגם חיסכון בעלויות ובזמן בילוי במסעדות באזור.

כשמפעל רוצה לספק ארוחות בכוונתו לספק אוכל טעים, כזה שהעובדים יהיו מרוצים ויברכו על תנאי העסקתם, ומי בעצם לא רוצה שהאוכל שהוא אוכל יום יום רוב היום לא יהיה טעים?

אז למה בכל זאת בהרבה חדרי אוכל מוסדיים האוכל לא טעים והעובדים מקטרים במקום להיות מרוצים?

מטבח תעשייתי = אוכל לא טעים?

לפעמים זה כמובן עניין של תפריט או טבח (ואת אלו תמיד אפשר להחליף) אך במקרים רבים זה מתחיל במגבלה הרבה יותר בסיסית -במטבח בכלל אסור לבשל!

זה מה שקורה אם המטבח בחדר האוכל במפעל תוכנן כמטבח קצה, כזה שמשרד הבריאות לא מאשר לו להכין מזון במקום אלא רק לקבלו ממטבח מרכזי.

במקרה זה אין לחברה שום דרך לשלוט במזון המגיע אליה וגם אם יגיע אליה ממטבח טוב, הבאת מזון ממטבח אחר מבשרת אוכל פחות טרי ולכן פחות טעים.

ניסיתם פעם שניצל שאיבד מפריכותו או צ'יפס מחומם?

קודם נקים מטבח ואז נבחר טבח

חברה המבקשת להקים חדר אוכל לעובדיה מחוברת בשלב ראשון בעיקר לתקציב מה שאומר שיש לה נטייה לבקש מאדריכל או ממתכנן מטבחים "מטבח הכי טוב בהכי זול".

עניין האוכל שיוגש נתפס כשלב עתידי וכ"כאב הראש" של חברת ההסעדה, טעות!

אותו אדריכל שאינו מודע לכל ההיבטים של רישוי עסקים או שמבין שכל מה שמעניין את מנהל הכספים וההנהלה הן העלויות, מתכנן עבורם "מטבח קצה" – מטבח שלא בנוי להכין מזון במקום אלא לקבלו ממטבח מרכזי.

שהמזון יהיה גם טעים? את מי מעניין…העיקר שמנהל הכספים מרוצה וחדר אוכל מוקם.

אבל אז (וזה קורה כל כך הרבה פעמים) מגיעים קיטורים שהאוכל לא טעים (ולמעשה גם למנהלים לא טעים במיוחד) ואז חושבים להאשים את התפריט או הטבח ומגלים שאין הרבה ברירות כי למטבח אין תכנון אדריכלי מתאים, אין תשתיות להכנת אוכל ואין רישיונות מתאימים.

זה השלב בו רבים מהם פונים לחברה לרישוי עסקים. וזה שלב מורכב אף לחברה המתמחה בדרישות הסבוכות של משרד הבריאות בעסקי מזון, ברישיונות עסק למפעלים ובתכנון מטבחים מוסדיים.